הרופא, חמור סבר היה. פניו הרצינו עוד יותר, כאשר חזה בתוצאות הבדיקות. והחולה, ישב מולו, ורעד. ישב וחיכה למוצא פיו. כאשר החל הרופא לכתוב את דרך הטיפול, והדפים הלכו והתמלאו, וערימת המרשמים הלכה וגבהה, הפך הרעד לבעתה. אם כה קשה היא ארוכתו, סימן שמחלתו אינה כה פשוטה כפי שקיווה.
לפתע קם הרופא ממקומו. קם, וניגש אל מכשיר הטלפון, והזמין את הפרופסור מהעיר הגדולה, כדי שיחווה את דעתו. ולא עוד אלא אף ביקש מהפרופסור, שיבא בכבודו ובעצמו, להשתתף בתהליך רפויו של האיש.
אז החל להבין. רק כאשר הפרופסור הוזמן, החל להבין באמת את חומרת מצבו. כי אם יש צורך בפרופסור הגדול, ברופא הנודע, שיבא לרפאותו, אות הוא כי מחלתו אנושה.
אך מי הוא החולה האנוש? מה היא מחלתו? מדוע הינה כה חמורה? ומי הוא הפרופסור הדגול, שבא לפקח על תהליך רפואתו?
תוכן זה מוגבל לחברי האתר. אם אתה משתמש קיים, נא להיכנס. משתמשים חדשים יכולים להירשם להלן.
תגובות אחרונות באתר