מעשה באדם שבא במרוצה לתחנת הרכבת. במרוצה, כי הרכבת זמניה מדויקים עד מאד. והוא פחד לאחר. עודו מנסה להירגע מריצתו הבהולה, והנה הרכבת כבר צופרת, והכרטיסן מנופף בדגל אשר בידו לנהג הקטר, ומאותת להתחלת הנסיעה. לא היה סיפק בידו לחשוב שנית, והנה הוא כבר על הרכבת שפתחה בדהירה.
מיודענו כבר ישוב על מקומו, ומפנה מבטו לחלון, כדי להתבונן בנוף המרהיב. והנוף בדרך לירושלים, יפה ומגוון. הרים נישאים, ומעינות נובעים. גבעות פוריות, ונחלים שוצפים. עמקים פוריים, וגשרים מתוחים עליהם.
אך תחת נוף נפלא זה, נשקף לעיניו המבועתות, מחזה אחר. מדהים אף הוא, אולם אינו כה רב גוני. נגד עיניו המשתאות נשקף הים למלא רחבו. הרכבת נוסעת לחוף הים, הבין במפתיע. דרכה מובילה צפונה לעבר חיפה, והוא הלא ירושלים מגמת פניו. מיהר, וישב על המושב ממול. כעת, חשב, פני מופנות ירושלימה, מגמתי. שלום עליך, נפשי.
הלא שוטה יחשב איש זה. שהרי לא די לתקן את כוון מושבו. אין זה מספיק שכעת מופנות פניו לעבר ירושלים, אם עדיין נוסע הוא צפונה. עליו לרדת מרכבת זו, ולעבור לרכבת הנוסעת לירושלים. רק כך יתקן את טעותו הנוראה.
ואנו כלום איננו כאותו בער? וכי אין התנהגותנו מזכירה את הנהגתו התמוהה של הכסיל מהרכבת?
תוכן זה מוגבל לחברי האתר. אם אתה משתמש קיים, נא להיכנס. משתמשים חדשים יכולים להירשם להלן.
תגובות אחרונות באתר