פורסם על ידי ב 9 בספטמבר 2013 בתוך יהדות, ימי הרחמים והסליחות, תשובה | 2 תגובות

אולם מתוך הדברים קמה ועולה תמיהה גדולה ועצומה. אם אכן כך, אם אכן ערב ראש השנה כיפר שליש מסך העוונות, ובעשרת ימי תשובה נמחל שליש נוסף, מה גדולתו של יום הכיפורים? וכי ערב ראש השנה ויום הכיפורים שווים הם במעלתם? הן גם בזה וגם בזה מוחל מלכו של עולם שליש מעוונותיהם של ישראל?!

כבר הרגישו המפרשים בקושיה גדולה זו, ותירוצם עמהם. אינו דומה מחילת חלק מהחוב, לוויתור על כולו. נקל לו לאדם למחול לבעל חובו מקצת מחובו ובלבד שישלים את היתרה, מאשר לקרוע את שטר החוב לגמרי. היוצא מזה, כי השליש האחרון קשה הוא למחילה יותר מהשליש הראשון, וזוהי גדולתו של יום הכיפורים, קץ מחילה וסליחה, שבו מוחל המלך על כל העוונות.

ומכאן באנו לקושיה נוספת על המדרש הנ"ל. הן המדרש דימה את ישראל המבקשים את מחילת עוונותיהם לבני מדינה המבקשים את מחילת חובותיהם.

והרי אינו דומה המשל לנמשל. אינה דומה מחילת חוב ממוני, למחילת עוונות. חוב של ממון קיים קושי למחול, וקשה האחרון מן הראשון. מה שאין כן במחילת החטאים. וכי יש צורך לבורא עולם בגביית חובו, כביכול. והלא הובטחנו "אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה". אין לבורא חפץ להפרע מן החוטאים, אלא בשובם אליו.

אם כן, אינו דומה משל המדינה שהייתה חייבת מס של ממון למלך, לישראל המסגלים עוונות כל השנה?!

לקובץ השיעור המלא