פורסם על ידי ב 16 בספטמבר 2013 בתוך הבנת הנקרא, ספרות, עברית | תגובה אחת

"אבל- – -" רותי רצתה לצעוק ולמחות ולטעון, אבל משהו כאן נראה לה מוזר: מה, היא תתלונן ותתעקש ותדרוש בכל תוקף לומר את המילים: "ותרי, חמדתי, ותרי"? משהו כאן לא מסתדר לה, המילים של עטרה, המילים שאותן היא כל כך רוצה לומר כעת בהטעמה לפני המורה חסיה, המילים הללו פשוט נוגדות את הדרך שבה רצתה לנקוט. היא תצעק שהיא רוצה לומר: "ותרי"? היא תטען שכעת התור שלה להגיד: "הדרך הטובה ביותר היא ויתור, ממעשה טוב אף פעם לא מפסידים"?

איך אפשר?

לסיפור המלא