פורסם על ידי ב 20 באוגוסט 2013 בתוך מועדי ישראל, פסח | תגובה אחת

בדמיוננו עבד הוא האדם המשועבד, אשר אדונו רודה בו, כבשורו ובחמורו. וכך נחזה בשעיפנו את העבדים בעולם הישן, הקדום, וכך ניבטים הם אלינו מבעד לרשומים אשר שרטטו ציירים, ובדמויות אשר פסלו אמנים. נביט בהם, והנה הנם קשורים בעבותות לעגלות, או סוחבים על גבם משאות כבדים, והאדון או משרתיו מייסרים אותם בשוטים.

כך נפליג בדמיוננו אל מחוזות העבר. אל ההיסטוריה, כי נחשוב, שבימינו אפסה העבדות, כלה השעבוד,  וכל בני האדם הינם שווים. כולם שווים וחפשים, ומותרים הם לעשות כרצונם, ככל העולה על רוחם, ואין בן אנוש אחר שיכפנו לעשות היפך רצונו.

אולם הבה נניח לרגע לדמיונות הילדות, נניח לחזיונות הלילה. בל ניתן לאחרים, ולו יהיו אלו היסטוריונים, אמנים או אפילו פילוסופים, לקבוע במוחנו מסמרות, בענין כה נעלה. בענין כה גבוה, וכה בלתי נתפש כמעט, כרעיון החירות. ננסה אולי, לחשוף את קרביו של החופש, אשר שאפו כל בני האדם, בכל הדורות, להגיע עדיו, לגעת בו ולמששו.

עבדא בהפקירא ניחא ליה

הן כך התבטאנו כי כאשר ניתקו הכבלים מעל ידי העבדים, הינם חופשיים. וחופש זה מה טיבו? חופש משעבוד, גאולה מהעבדות, ודרור לאדם. חופש לעשות כרצונו, מבלי נתון לאחרים חילו, ולכפוף לשוטים גוו. חופש פירושו: ללא כפיה, ללא תלות באחרים, פריקת עול מוחלטת.

האמנם כך הוא? וכי פריקת עול הינה חופש? וחוסר הכניעה בפני כל מוסכמה שהיא, נכנה כדרור? ואם אמנם כך הוא, אם אכן נפרש את החופש כנתינת עצמאות לאדם להתנהג כרצונו, ולמלאות כל תשוקתו ומאוויו, כיצד זה נבאר לעצמנו את מותר האדם מן הבהמה?!

עבדות וחירות ואמונה - השיעור המלא

לקובץ דף עבודה