אך אם הדבר כה פשוט ומובן, כי העזות מידה מגונה היא עד  מאד, כיצד זה נמצא בחז"ל שמשבחים הם מידה זו?

הרי באותה משנה בה מתבטא רבי יהודה בן תימא, ואומר כי עז פנים לגיהנם, בתחילתה של המשנה אומר – הוי עז כנמר.

ועוד אמרים חז"ל שלשה עזים הם, ישראל באומות, כלב בחיות ותרנגול בעופות.

ויותר מזה אמרו: מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שעזים הם.

כיצד יתכן כי מידה כה גרועה ומגונה כמידת העזות, תהיה שבח לישראל – משום שעזים הם, זכו לקבל את התורה. והיאך תהווה מודל לחיקוי – הוי עז כנמר?

לקובץ השיעור המלא

 

תוכן זה מוגבל לחברי האתר. אם אתה משתמש קיים, נא להיכנס. משתמשים חדשים יכולים להירשם להלן.

כניסת משתמשים רשומים
   
רישום משתמש חדש
*שדה חובה