פורסם על ידי ב 10 בספטמבר 2013 בתוך הבנת הנקרא, חנוכה, מועדי ישראל, ספרות, עברית | אין תגובות

לפעמים, כשהיתה דבורהל'ה מתקרבת למקום שבו ישבה ציפי, היתה ציפי מעווה את פניה לעומתה ואומרת: "אוף, למה היא באה?"

תמיד אמרה "היא", מעולם לא פנתה אליה או דיברה איתה. מה, הילדה הכי טובה בגן תדבר עם ילדה שמתנהגת לא יפה? היא, ציפי הנהדרת, שבכל פעם הגננת משבחת אותה ומציינת לשבח את מעשיה הטובים, תשחק עם הילדה שאף אחת לא אוהבת? לא, היא לא דיברה עם דבורהל'ה וכמובן לא שיחקה איתה, ורק בלב עמוק מאד כעסה עליה. ואפילו – אפילו קצת קינאה.

לקנא? בדבורהל'ה?

לקובץ השיעור המלא