פורסם על ידי ב 9 בספטמבר 2013 בתוך הבנת הנקרא, ספרות, עברית, תשובה | תגובה אחת

גם הוא נמשך אחר מקסם הנצחון. הוא ידע גם שטרם יעברו שנתיים, והוא יתגייס לצה"ל. אך אחרים לא ידעו. אביו ואמו, רבותיו וחבריו, לא יכולים היו לשער את המהפך שהתחולל בצפונות לבבו.

רק זאת ראו, כולם. את מעשיו והתנהגותו. את סגנון לבושו שהחליף, את זלזולו בכל קדוש ויקר, ואת אדישותו וקרירותו לתורה ומצוותיה.

והבינו את אשר יהא באחריתו.

אך אין לאל ידם לעשות - מאומה.

ובהגיעו לגיל גיוס, שלח לקרא לו הרב מטשעבין. וכה שח אליו:

בקשה פעוטה לי אליך, טובה אישית, וקלה עד מאד לביצוע. הן בן יחיד אתה להוריך, ואביך פליט אחרון מכל קהילתו שבהונגריה. ורגש נשגב הוא אצלי, רגש הערכה לעירתו. הן שם לא היו נופלים על פניהם אף בבקרו של יום הששי. יודע אני מגמת פניך, אך אנא, אף בהיותך שם, בצבא, היה בן גאה לעירתך, 'אל תיטוש תורת אמך', והמשך להחזיק במנהג זה. דבר קטון הוא.

מבטיח אני רבי.

בתקיעת כף?

הן.